רחבת הריקודים כבר התרוקנה.
רק כמה זוגות בודדים רוקדים בקצב השירים האחרונים של הערב.
התקליטן העייף מכריז על השיר האחרון.
זוג אחד רוקד במרכז הרחבה בלי לשים לב לדבר.
פשוט רוקדים.
הצלם הקבוע של המועדון מתקרב אליהם, הם לא שמים אליו לב, רק ניצוץ הפלאש גונב לרגע אחד את תשומת ליבם. והם מיד שוכחים ממנו. רק לאחר כמה ימים כשיראו את התמונה המופיעה באתר הם ינסו להיזכר "מתי הצטלמנו?" אין שום דבר שנמצא מסביבם רק שניהם והמנגינה.
אפשר לראות עד כמה הם עייפים... אבל הם פשוט לא מסוגלים לעצור.
הם שקעו עמוק בתוך הריקוד הממכר. המנגינה מושכת לנוע בקצבה. שניהם מכירים את השיר הרומנטי היטב. הם יודעים את כל תוי המנגינה שלו... כל מעבר, כל עצירה... הסם הממכר של המוזיקה חדר לדם שלהם... הוא כבר זורם בכל וריד קטן של גופם... הם רוקדים כגוף אחד, כנפש אחת בלב אחד, הם כבר לא מוביל ומובלת - הם אותה ישות.
הוא מרגיש את הנשימה שלה, הוא לא שם לב לשום דבר אחר מלבדה, הוא פשוט התמכר אליה... למי?
למנגינה? לבחורה שנמצאת מולו או לאותה תחושה מוזרה שעולה בו ברגע זה? אולי הוא מאוהב? כן הוא קצת מאוהב, הוא יהיה מאוהב בה עד שייגמר השיר... עד שהתו האחרון של המנגינה יתפזר באולם הריק והמוזיקה תפסק עד הערב הבא.
המנגינה מעלה בהם ריגוש מוזר... למה? הם לא יודעים ספרדית... וטוב שכך, כל אחד נזכר ברגע הרומנטי ביותר... כל אחד חושב שהשיר מדבר בדיוק על המקרה ההוא... לא משנה מה ייאמר בשיר אלא איך דמיונם ישלים את התמונה. הוא ישלים את הפרטים החסרים שלא הבינו... גם אם תוכן השיר שונה אין זה ישנה דבר... המנגינה האיטית והרומנטית היא בדיוק מתאימה לסוף הערב הזה... הם כבר עייפים הם לא מסוגלים לעשות יותר מידי הם צריכים מנוחה נפשית שהריקוד האחרון ייתן להם. הסם המתוק של השיר יעלה בהם את הריגוש... הריגוש שייעלם לאחר שהמנגינה תיפסק ויגיעו הרגיעה והסיפוק... אבל כמו לכל סם הם יחזרו אליו עוד ועוד, כי לא ניתן להיגמל ממנו...
היא כבר עייפה, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר מסובך, אבל היא ממשיכה לרקוד, היא מסתכלת ישר אל תוך עיניו של בן זוגה. אפשר לראות חיוך קל על שפתיה, עיניה דולקות בחשיכה הרומנטית של האולם. היא נראית מדהים... לא בגלל התרגילים שהיא עושה, לא בגלל הליידי סטייל שלה. היא פשוט התמכרה לריקוד בלי לשים לב לשום דבר אחר... כל מה שקיים ברגע זה הם רק המנגינה ובן זוגה... אם העולם ייחרב היא לא תשים לכך לב... רק אחרי שהמנגינה תיפסק... התחושה שאם לא יעצרו את המוזיקה הם ירקדו לעד...
הוא כבר מכיר אותה הרבה זמן, ערב שלם הם רוקדים יחד, הוא יודע בדיוק מה היא אוהבת, הוא מכיר את כל תגובותיה... הוא פשוט יודע מה לעשות... היא לא סיפרה לו, הוא קרא זאת בעיניה... הוא מרגיש מה היא רוצה עכשיו, וגם אם הוא טועה, בגלל הקשר הבלתי נראה של מגע ידיה, חיוכה או מבטה הוא מתקן זאת בקלות... היא החשובה לו מכל דבר ברגע זה... הוא קצת מאוהב בה... עד שייגמר השיר, הוא יוביל אותה והיא תרקוד איתו, הם ירקדו יחד... הם לא ישימו לב למה שהם עושים... הכול ייעשה כאילו הם תכננו את ריקודם מראש... הם לא חושבים על אף תרגיל שהם עושים, הם פשוט רוקדים...
ואז השיר נגמר... הם יורדים בהפלה האחרונה של הערב הזה... הם מתעוררים מהחלום שבו הם היו, החלום שבו יהיו רק הוא, היא והמנגינה...
|
ארתיום מרחובות, ורוקד סלסה מאז 2004, ואף אפשר להגיד שמכור לזה.