|
|
|
|
|
|
|
LaMusica.co.il :: כתבות - לדעת להקשיב / ארתיום טונקיך
לדעת להקשיב / ארתיום טונקיך
(תאריך הכתבה: 8/29/2005)
הערב מתקרב לקיצו הטבעי כשהמוזיקה תיפסק וכולם ילכו... הרבה שירים שונים הושמעו הערב... אבל עכשיו לקראת הסוף, התקליטן שם את השיר האהוב עלי: Donde Van. שיר שקט ונעים. מנגינה שכיף להקשיב לה... מנגינה מיוחדת שמעוררת בך ריגוש ותשוקה. שיר פשוט מקסים.
השיר מתחיל באיטיות רומנטית, אתה רוקד צמוד עם הבחורה, לאט לאט הקצב נעשה מהיר יותר, עצמת הקול עולה לאט, גם הריקוד הופך למהיר זורם בקלילות. סיבוב ועוד סיבוב, משיכה, זריקה קלה ובלתי מורגשת. המלודיה מסחררת את המחשבות. אתה שר לעצמך "...Donde Van" בלי להתעמק במשמעות המילים, כנראה זה סיפור אהבה או פרידה, אבל וודאי שהוא מאוד יפה. ריקוד ממשיך לזרום בתאימות מושלמת לשינויי המנגינה. כל עצירה, ספין, הפלה או זריקה באים במקומם הנכון והטבעי. המלודיה שחודרת אל תוך תוכך מעוררת את הריגוש הבלתי מובן. אתה חש במשהו שיוצא מבפנים, משהו מתוק ונעים שזורם בגופך. כמו משקה חריף, הלחן גורם לך לשכוח הכל, ולהרגיש רגיעה קלה בכל חלקי הגוף. הריקוד ממשיך לזרום עד לסיומו הטבעי הנגמר בהפלה עמוקה ואטית.
שירים כאלה מונעים מאנשים ללכת, הם מבקשים ממך: "הישאר עוד קצת!"
פעם זה היה אחרת.
פעם – כשרק התחלתי לרקוד, הדבר היחיד שעניין אותי במוזיקה היה קצב – קצב מובהק וברור. מוזיקה שאתה מרגיש בכל חלקי הגוף – מוזיקה מהירה, קצבית, בעלת עוצמת הקול גבוהה. אלה היו השירים בשבילי פעם. שירים שאפשר לקרוע איתם את רחבת הריקודים. בקצב מסחרר של הריקוד המהיר הייתי עושה מה שעולה על רוחי – וריאציות הכי משגעות ומהירות. כך שכולם יידעו לומר – "איזה יופי". עכשיו זה מוזר להסתכל לאחור ולגלות שהדברים השתנו מקצה לקצה. לא הייתי מבין דבר.
בכל פעם כששמעתי את Seduceme הייתי משתעמם, יוצא לרקוד אך ורק אם בחורה הזמינה אותי. לא יכולתי לרקוד. זאת לא הייתה סלסה מבחינתי. לא ראיתי הרבה טעם במוזיקה מסוג זה. הייתי זקוק למשהו חריף ופרוע.
וקרה כך שנפל לידיי דיסק עם שירי סלסה. בהתחלה היססתי: "האם להקשיב לו בכלל? מי שומע סלסה בבית? לא מספיקה מסיבה פעם בשבוע?" אבל בכל זאת, באחת הנסיעות המשעממות ברכבת כששכחתי את התיק עם אוסף הדיסקים שלי, שמתי אותו. שמעתי שיר אחד או שניים ואז הגיע השיר ההוא. שיר איטי ויפה. המנגינה ללא מעברים חדים וללא קצב מובהק. אבל היה משהו כל כך מתוק ומושך בו. אני נהניתי מעצם השמיעה שהייתה מעוררת בי ריגוש מוזר שלא חוויתי. הוא היה שונה מכל מה ששמעתי עד כה במועדון.
"אולי זה בכלל לא סלסה?" - אני הייתי שואל את עצמי - "אולי השיר הזה נפל בטעות לדיסק הזה? לא ייתכן שמשמיעים מוזיקה מסוג זה במועדונים!" כשהשיר נגמר העברתי את הדיסק לאחור ושוב הקשבתי. אני הקשבתי למוזיקה והתחלתי להרגיש את הקצב. קצב הסלסה שהיה סמוי במנגינה פתאום התגלה כברור מאוד. אני הרגשתי איך גופי מבקש לנוע יחד איתו. המשכתי להקשיב לשירים האלה. דילגתי על כמה מהם... ושוב... עוד אחד שאתה פשוט שוקע איתו בריקוד הדמיוני. שיר מדהים.
הרצתי את הדיסק פעם אחרי פעם... בבית, באוטובוס, ברכבת, בעבודה...
והנה הגיע עוד ערב סלסה. ערב שהלכתי אליו כרגיל ללא ציפיות מיוחדות. עוד ערב שלומדים קצת, מתפרקים קצת. השיעור נגמר, התחילה המסיבה. כרגיל שירים מהירים ופרועים! מסיבה מעולה. כרגיל התעייפתי והלכתי לנוח.
ופתאום... כן, אני שומע צליל מתוק ומרגש. תחושה מוזרה כזו אף פעם לא הייתה לי. אני מזמין בחורה. ומתחיל לנוע במקצב תווי מנגינה. לרקוד ולהקשיב. אני מתמכר למוזיקה ולתנועה. אני מכיר כל מעבר, כל שינוי קל במנגינה – הריקוד זורם בטבעיות ובהתאמה מושלמת למלודיה. כשהשיר נגמר ואני עוזב את הרחבה בהלם מוחלט. "למה התקליטן אף פעם לא משמיע שירים כאלה?". אני ניגש לאחד מוותיקי המועדון ושואל אותו: "למה לא שמו את השיר הזה עד עכשיו?" אני מקבל מבט קצת מוזר ותשובה: "כמעט כל ערב משמיעים את השיר הזה! לא שמעת?"
אני באמת לא שמעתי! כיצד זה קרה? ואז עוד פעם מלודיה מוכרת. ושוב אני מרגיש כאילו לא רקדתי סלסה בכלל! כל מה שהיה עד עכשיו זה לא היה ריקוד. אלה היו תרגילים בקצב של שמיניות ולא בקצב המוזיקה!
ואז התחלתי לאסוף שירי סלסה. בכל פעם הייתי מבקש את השמות ומשיג אותם בכל דרך אפשרית. למדתי לזהות כל שיר ושיר על פי תווי המנגינה הראשונים שלו. אני כבר יודע אם אני אהנה מהשיר או שזה יהיה עוד משהו פשוט וחסר טעם. היום כשאני שומע מלודיה לא מספיק מושכת בעיניי, אני מעדיף להישאר בצד עד שתגיע המוזיקה האיכותית ומתאימה לריקוד אמיתי – ריקוד מלא תשוקה וריגוש, ריקוד שיש בו יותר מתנועה לפי המקצב.
מבחינתי, לא משנה על מה מדבר השיר, על כל פנים, לרוב אנחנו לא יודעים ספרדית ומתקשים לתפוס את המשמעות. אבל המילים הבודדות כמו Corazon או Beso, שוודאי כולם מכירים בשילוב עם הלחן האיכותי נותנים לנו את ההשראה על מה השיר מדבר. ההשראה המוטעית והאינדיבידואלית לכל אחד היא ניזונה מהרגשות והמחשבות המוסתרות עמוק בתוכנו. כך לכל אחד ואחת, השיר מספר על משהו אחר, על בחורה שהוא נפרד ממנה, או על מישהו שהיא רק עכשיו פגשה ומסוגלת לחשוב רק עליו. השיר מספר בדיוק על המקרה שלו.
אז כשתשמעו את הצליל המוכר – לא יהיה לכם ספק – השיר נועד בשבילכם בלבד!
כן, היום הכל שונה. היום שירים כמו Donde Van, Contigo No, Descubrir הפכו לחלק בלתי נפרד ממני ומהריקוד האמיתי. הם כמו סם מתוק שלא ניתן להיגמל ממנו גם אם רוצים – ובמיוחד כשלא רוצים.
רק בכל פעם אני שואל את עצמי: "כיצד זה קרה שלא הקשבתי קודם למוזיקה? כמה הפסדתי!"
פשוט צריך לדעת להקשיב!
|
לתגובות לכתבה, לחצו כאן!
אודות המחבר - ארתיום טונקיך
ארתיום מרחובות, ורוקד סלסה מאז 2004, ואף אפשר להגיד שמכור לזה.
הוא נהנה מכל רגע של ריקוד ואוהב מוזיקה טובה. לטעמו, הריקוד האמיתי הוא ריקוד זוגי בלבד.
בחיים, ארתיום מתעסק בתחום הפיתוח והתיכנות במחשבים.
כתובת דוא"ל: artyomtnk@yahoo.com
|
|
|
